נעים מאוד, אני נטע. אני מנחת הורים בגישה מבוססת היקשרות והתפתחות, מטפלת רגשית בילדים דרך אמנות, ומנחה סדנאות אמנות ומיינדפולנס. אני אמא לשלושה ילדים שגדלים לי מהר מדי. אנחנו גרים היום באוסטין, ואחרי כמה רילוקיישנים (ישראל, אנגליה, קולורדו ושנה בתאילנד) אני מכירה מקרוב את התחושה של לגדל ילדים בתוך שינוי, עומס וחוסר ודאות. לא פעם שאלתי את עצמי איך הבחירות שלי ישפיעו עליהם? האחריות כבדה. לפעמים גם האשמה. בעיקר כשהשבט ההיקשרותי שהיה לנו פעם נדמה שנעלם בתוך החיים המודרניים. מתוך תחושת הבדידות הזאת, והריחוק מהאינטואיציה ההורית, צמחה בי משאלה — ליצור עבור הורים תחושה של שבט. להיזכר יחד בדרך פשוטה, טבעית ומחוברת יותר לילדים שלנו. להגיב למה שהם באמת צריכים ומרגישים — ופחות רק לאופן שבו הקושי שלהם מתבטא. בהורות שלי היו רגעים שעמדתי מול הילד הסוער שלי ושאלתי: איך מציבים גבול בלי לפגוע בקשר? איך נשארים רגועים כשמבפנים כבר אין אוויר? ומה הוא באמת צריך ממני עכשיו? עם הזמן הבנתי שההתנהגות היא לא העניין. מתחתיה יש צורך. יש שלב התפתחותי. יש מערכת עצבים שמנסה להתמודד. וכשמבינים את זה — משהו מתיישב. נהיה יציב יותר. החיים מורכבים. הרבה מסכים, הרבה עומס, פחות שבט מסביב. זה לא מאוזן. זה בודד מדי. ואני באמת לא מאמינה שצריך לעשות את זה לבד. אני מלווה הורים לא דרך טכניקות לניהול התנהגות, אלא דרך היקשרות, ויסות ונוכחות הורית. כשיש קשר בטוח — הגבולות נהיים ברורים יותר, והביטחון ההורי צומח מבפנים.